לא נעים במיוחד לדבר על אשפה. היא לא נראית ולא מריחה טוב, ולמעשה מהווה מטרד שרובנו מעדיפים להתעלם ממנו.
אבל לפעמים המציאות טופחת על פנינו, בעיקר כשמכולות זבל פתוחות שעולות על גדותיהן מדיפות סירחון שכבר אי אפשר להדחיק יותר.
מצבים אלה, שמוכרים למרבה הצער לרבים מאתנו, עשויים לעורר בנו מודעות ליחס של החברה כלפי הפסולת שהיא מייצרת.
כמו גם הרהורים אודות נוכחות האשפה במרחב הציבורי, ותופעות הלוואי שהיא מביאה עמה, כמו למשל המוני חולדות שנמשכות לזבל.
תודעה סביבתית מפותחת ביחס לעולם
הישראלים ממוקמים במקום השני בעולם בדירוג יצרני הזבל, עם כשבעה מיליון טון אשפה ופסולת עירונית בכל שנה, וגידול ממוצע של כשני אחוזים בכמויות הפסולת הביתית.
הציבור מתבקש להשליך את האשפה לפחים ולמתקני מיחזור מגוונים, החל מפחי זבל ירוקים, כתומים, כחולים או חומים, עבור במכולות אשפה "צפרדעים" ירוקות או מכלים טמוני קרקע וכלה בכלובים ומכלי מיחזור.
כתוצאה מכך, המדרכות והנוף העירוני מאבדים יותר ויותר משטחם, לטובת מתקני איסוף שונים, נקיים או מטונפים.
בנוסף, הפרדת הפסולת הביתית מתועדפת בשנים האחרונות על ידי המשרד להגנת הסביבה, וכן מתקיימת חקיקה בנושא:
(חוק הפיקדון, חוק המיחזור, חוק האריזות וחוק הצמיגים).
ואמנם, ביישובים קטנים, שבהם יש תודעה סביבתית מפותחת ואווירה קהילתית, קל יותר לנהל את הפסולת; אך לעומת זאת בערים הגדולות, למרות הניסיונות לעודד את הפרדת האשפה, רוב הפסולת הביתית עדיין מושלכת ואיננה ממוינת.
לא זאת בלבד, אלא שרוב האשפה העירונית מוצאת את דרכה למכלים פתוחים, ויוצרת מטרד אסתטי ומצחין בנוף האורבאני.
האם לא ייתכן פתרון מוצלח יותר?
במובן מסוים בארץ סוגדים למיחזור, אבל בערים שונות בגרמניה, למשל, חדלו להפריד את הפסולת הביתית לפחים שונים.
זאת מאחר ואלו התרבו והלכו, עד לשבעה סוגים, והביאו את הגרמנים להבנה כי בעצם לא ניתן להגיע למצב שהחומרים הממוחזרים יהיו נקיים לחלוטין.
מה גם שריבוי הפחים במרחב האורבאני מהווה כשלעצמו מפגע סביבתי ומטרד לא קטן.
אל מול זאת קיימת האפשרות להציב מתקן קצה שמפריד באופן אוטומטי את האשפה.
בערים רבות ברחבי אירופה וארצות הברית כבר עברו לשיטה זו, והציבו מתקני-הקצה עירוניים אשר מבצעים את רוב הפרדת הפסולת.
התפתחות כזו יכולה להיות הדרגתית ומותאמת לכל יישוב בארץ ויכולותיו:
אם יישוב יכול לטפל בחומר האורגני – מוטב שיפריד אותו; במידה שלא ניתן לדאוג לפחות להפרדת האריזות, והיכן שניתן להתקין מערכת אוטומטית למיון אשפה שתפריד הכל – זו האפשרות הטובה ביותר.
תנופת הבנייה של שכונות חדשות שקיימת כעת ברחבי הארץ עשויה ליצור מומנטום שמהווה את הזמן הנכון להתקנת מערכות כאלה, כפי שכבר נעשה בשכונת "יבנה הירוקה".
בשכונה זו התושבים משליכים את האשפה מדירתם למתקן בקצה השכונה, ללא פחי אשפה.
גם באזורים בנויים קיימים ניתן להטמין את פחי האשפה המכוערים באדמה, תוך הפרדה בין פסולת רטובה ואורגאנית לבין מכלים ואריזות.
אמנם קיימים מספר מקומות בהם הותקנו מכלים מוטמנים, אך לא הצליחו להגיע לתוצאה אסתטית.
אולם כשבמקביל לכך נערכת הסברה מאורגנת לתושבים, כמו לדוגמא במרכז המסחרי בזכרון יעקב, ונמנעת השלכה של קרטונים למכלים המוטמנים, מתקבלת סביבה נקייה והפחים מתפקדים היטב.
תל אביב-יפו: מצב הפסולת בשכונות השונות
ברחבי תל אביב-יפו קיימים הבדלים משמעותיים בין חלקיה העניים והעשירים של העיר, שהגיוניים בהתבסס על הקשר שקיים בין סביבה ששורר בה לכלוך להיבטים כמו תחושת ניכור, הפחתה בערך הנדל"ן ומיעוט מבקרים.
בשכונות הצפוניות של תל אביב, בהן יש בנייה רוויה – כדוגמת נופי ים, תל ברוך צפון, פארק צמרת או רמת אביב ג' – פחי הזבל ממוקמים בחלקה האחורי של קומת הכניסה, ללא נוכחות גלויה בבניין או ברחוב.
לעומת זאת, במרכזה של העיר, המצב אחר: דיירי הבניינים הישנים מחויבים להקים מסתורי אשפה בחצר הקדמית.
במתחמי הפסולת המגודרים בלב העיר, ישנם זוגות של מכלי איסוף ירוקים, ואף מפעם לפעם מופיע מכל כחול למיחזור נייר.
בחלק מהמקומות הוצאו מכלי הנייר הביתיים, מאחר והעירייה לא דאגה לפינוי שלהם, ובמקומם הוצבו מכלי ענק החוסמים את המדרכות.
בדרום העיר וביפו, פזורות ה"צפרדעים" ברחובות, אותם מכלי אשפה מתכתיים שכמעט תמיד פתוחים, ועולים על גדותיהם.
פחי אשפה טמונים, המצאה חדשה יחסית, אשר מהם מבצבצת דלת להשלכת הפסולת, היו יכולים להיות תחליף מצוין, אלא שסביבת הפח מטונפת עד כדי כך שבכלל אי אפשר להגיע אליו.
מענקי המשרד להגנת הסביבה עודדו את עיריית תל אביב להשיק בשנת 2011 פיילוט להפרדת פסולת ומיחזור בשכונות הדרומיות והעניות לבנה ונווה אליעזר. הצפרדעים הוחלפו בזוגות מכלים טמוני קרקע:
חום לפסולת רטובה וירוק לפסולת יבשה, לצד פח כחול לנייר ומתקני כלוב לבקבוקי פלסטיק.
לפי בדיקות מחלקת התברואה בעירייה, הפיילוט לא נחל הצלחה. למרות המאמץ הנרחב שהושקע בהסברה, התושבים סירבו לשתף פעולה.
ייתכן שקשה להם להפריד פסולת בגלל המטבחים הקטנים שברוב הבתים, ואולי רבים נרתעים ממגע עם האשפה האורגאנית הרטובה.
כאשר העירייה החלה ביישום חוק האריזות, היא כבר פיזרה את מאות הפחים הכתומים רק בשכונות צפוניות שממוקמות מעבר לירקון.
מדיניות הטיפול בפסולת שונה בכל אזור בתל אביב-יפו מאחר והשכונות החדשות מסודרות ומאורגנות, ואילו באזורים ותיקים תוכננו פחי האשפה כחלק אינטגרלי מהמרחב הציבורי.
טמוני הקרקע, שנפוצים בערים עתיקות כחדשות באירופה, מהווים פתרון שנועד להחליף את גודש הכלובים והמכלים מכוערים, ולהעלים את המפגע.
ירושלים: מלבד אזורי המגורים של המגזרים הערביים והחרדיים – העיר נקייה
ראשית יש לציין כי תהליך פינוי האשפה בבירה הפך למורכב בשל המצב הפוליטי והחברתי.
קיים מחסור חמור במכלים לפינוי אשפה במספר שכונות ערביות בצפונה של העיר ובמזרחה, בעיקר באלה שמעבר לחומת ההפרדה:
ביר איוב סילואן, צור באהר ואום טובא.
גם אם נציגי העירייה טוענים מצדם כי כל השכונות זוכות לאיסוף ולפינוי מלא של האשפה, ברחובות ניכרת רמת תברואה שאיננה מניחה את הדעת.
בשכונות החרדיות, בעיקר באלו שבמרכז העיר, משתמשים התושבים בפחי האשפה גם כדי לחסום רחובות במהלך הפגנות נגד מצעד הגאווה, פתיחת עסקים בשבת או הגיוס לצה"ל.
לכן, בחרה העירייה ב"צפרדעים" מאסיביות שיעמדו בוונדליזם.
בעקבות הביקורת החמורה על הלכלוך והזוהמה שמציפים את העיר, החליטה העירייה על החלפתן של מכולות האשפה הפתוחות במתקני איסוף הטמונים בקרקע.
עוד לפני החלתו של חוק האריזות בשנת 2011, התחילה עיריית ירושלים בהקמתו של מתקן-קצה אשר ישמש כמרכז מיחזור.
במתקן זה, ממוינת הפסולת ומופרדת לסוגים שונים, באמצעים אופטיים ומכניים.
הרעיון הוא שהפסולת תמוין, ותהפוך לקומפוסט שיפוזר בטבע, ולאמצעים המשמשים לצרכי הפקת אנרגיה וחשמל.
מתקן-הקצה מקל על עומס האשפה במרחב הציבורי בעיר, לצד מכלי המיחזור לפלסטיק, קרטון ונייר הממוקמים ברחבי הבירה, מרכז המיחזור העירוני ואתרי המיחזור בשכונות שונות.
יבנה: מודל למהפכה ירוקה
"יבנה הירוקה", הנה שכונה שנבנתה בחלקה הדרומי של העיר לפני כשלוש שנים.
בבניינים החדשים הותקנו מערכות פנאומטיות המאפשרות פינוי ישיר וקל למערכת מרכזית.
בכל קומה קיימים שני פתחי אשפה – המיועדים לאשפה יבשה ורטובה.
הדיירים משליכים את הפסולת לפתחים אלו, ומשם היא ממשיכה למערכת המשותפת לגוש הבניינים, ומוטמנת בקרקע במיקום מרוחק מאזור המגורים.
בתדירות של אחת לשבוע, שואבים את האשפה בצינור אל עבר המערכת המרכזית, ומטפלים בה באופן שמאפשר מיון, צמצום נפחים והרחקת ריחות. משם עוברת הפסולת הממוינת למכלים, שמפונים במשאיות ומשונעים לאתר אשפה.
מחקר שהתקיים במוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית בטכניון, בהזמנת המשרד להגנת הסביבה, מצא כי המערכות האוטומטיות הייעודיות לאיסוף פניאומטי של אשפה מהוות חלופה מתקדמת לשיטת פינוי הפסולת במשאיות.
האיסוף הפניאומטי מאפשר הפחתה משמעותית בהוצאות תפעוליות, בעיקר כשהוא מיושם בשכונות גדולות בעלות בניינים רבי-קומות.
משגב: תושבי היישובים הקהילתיים והכפריים ממחזרים יותר
המועצה האזורית הגלילית משגב, כוללת עשרים ותשעה ישובים יהודיים ושישה יישובים בדוויים, ונותנת דוגמא לניהול טוב ואחראי של פסולת בידי תושביה.
מכלי הפלסטיק נאספים בכלובי מיחזור; הפסולת האלקטרונית נאספת ישירות מבתי התושבים; אריזות הקרטון נאגרות בכלוב מיוחד; הנייר מצטבר במכולות הייעודיות ואילו הגזם מושלך לאתרים המוקצים לכך ומפונה על ידי המועצה, לצרכי חיפוי קרקע.
בין יתר פעולותיה לקידום איכות הסביבה, חילקה המועצה קומפוסטרים לכל דורש, על מנת שהתושבים יוכלו למחזר את הפסות האורגאנית ולהפיק בכוחות עצמם קומפוסט.
על פי המידע שמספק אגף הקיימות במועצת משגב, ביישובים היהודיים מושגת הצלחה משמעותית בהפרדת הפסולת, בעקבות מוטיבציה מתמדת של ראשי המועצה ובזכות התודעה הסביבתית המפותחת של תושבי האזור.
לעומת זאת, ביישובי הבדווים, האתגר מורכב יותר ונדרש חינוך בסיסי אודות הצורך להשליך את הפסולת למכלי האיסוף.
יש לציין כי גם באירופה מצאו שהפרדת הפסולת באחריות התושבים מוצלחת יותר במרחב הכפרי.
וזאת בגלל המשמעת הקהילתית ששוררת בהם, המיקום הרחב יותר בו ניתן להציב מגוון מכלי האשפה ומתקני מיחזור, וקיומם של פחות עוברי אורח.
הניסוי המרתק שנערך בבני ברק
המרחב הציבורי בעיר בני ברק, הצפופה והענייה, איננו מטופח ונקי כלל ועיקר.
עם זאת, בשנה החולפת, שהייתה, כידוע, שנת שמיטה, פיזרה העירייה ברחבי בני ברק מאה פחים חומים, להשלכת פסולת אורגאנית.
על אף רמת התודעה הסביבתית הנמוכה בקרב תושבי העיר, גברה האדיקות הדתית והביאה ליצירת מנגנון ייחודי לצרכי הפרדת פסולת במקור.
על מנת לוודא שאשפה זו לא תגיע בשום אופן לאתר איסוף הפסולת בחיריה, קשרה העירייה את פחי השמיטה במנעול ובשרשרת.
פחים אורגאניים אלו פונו למשאית, לאחר שעברה שטיפה מדוקדקת, תוך מניעת כל מגע עם פסולת שונה.
שיירי המזון הועברו לחירייה, למכולה מיוחדת, עד שיגיעו למצב של ריקבון ויהפכו לקומפוסט.
באופן זה, גם בעיר החרדית, מתקיים מיחזור פסולת.
עם זאת מבט חטוף מגלה שתמונת האשפה הכללית בעיר טרם מטופלת כראוי.